הַשְּׁטָפוֹנוֹת בָּאִים

הדרשה משרטטת הקבלה חדה בין ימי נח לבין העידן הנוכחי, ומזהירה כי התמכרותה המתמשכת של האנושות לחטא – הבאה לידי ביטוי בשגשוג אנוכי, תענוגות חושניים, ושאננות מוסרית – משקפת את העולם שלפני המבול, שבו נותרו האנשים אדישים למשפט האלוהי. היא מזהה את ההתדרדרות הרוחנית המואצת באמצעות עליית תנועת העידן החדש, שחיקת סמכות האל בכל התחומים, ואדישות נרחבת, דחיית הכתובים, והכחשת המשיח כסימנים למשפט אלוהי קרב. אך בתוך שיטפונות ההרס המאיימים, המסר מאשר את נוכחותם המתמדת של חסד האל, אהבתו, רוח הקודש, הדבר החי, וכוחה המשנה של עדות נוצרית אותנטית, וקורא למאזינים לתשובה מיידית ואמונה במשיח לפני בוא המשפט הסופי. המטיף דוחק לתגובה המושרשת בהכרה אישית: הכרת חטאתו של האדם, אימוץ קורבן הכפרה של המשיח, ובטחון בו לבדו לישועה, תוך שמירה על ערנות לדחיפות השעה.